אמנון יוהס — דוממים ופסלים

רביעי, 02.06.10 | שעה 20:00

רדיוהד, קפקא, סמואל בקט , רמברנדט ורון מיואק הם מקצת המשפיעים על יצירתו של אמנון יוהס. יוהס, חיפאי היוצר מחוץ למסגרת הפורמאלית של האמנות בישראל, הוא אמן פיגורטיבי התר בשנים האחרונות אחר חפצים שהיו בעבר שימושיים ותכליתיים. ברחובות ובשוקי הפשפשים של חיפה ויפו הוא נמשך לדוממים שהוא מנחיל להם חיי נצח. הוא נוטל אותם איתו לסטודיו ומתבונן. ההתבוננות מעמיקה את תחושותיו כלפי החפץ ומבדילה אותו מהאחרים ממש כמו היו דמויות בספר. הכפפות, המקלטרת, המטריה, הבקבוקים, הדלי או הקופסאות אינם דימוי עבור יוהס. הם זוכים להזדמנות נוספת כאשר יוהס מצייר אותם כשיר הלל לדומם צבעוני.

יוהס משתמש בתאורה ממוקדת אך מסיט אותה טיפה מהחפץ, ועל כן ניתן לראות את המדף, האריח או הבד שהם הרקע לחפץ כשהם מוארים כמעט כמוהו. תוצאת המאבק בין החפץ לרקע על תשומת ליבו של הצופה נועזת ולירית כאחת. הצבעים אותם רוקח יוהס מדויקים אך אפלים ומעניקים תחושה דיסוננטית של נאיביות וייאוש.

גם בציוריו החופשיים המופשטים ניתן לראות את יסודות הציור הפיגורטיבי. כאן, ההתבוננות הפנימית מחפשת נושא ומשמעות. כאשר יוהס מתבונן בחפץ נראה שקל לו לשחזר אותו, בעוד שהציורים החופשיים מאפשרים לו אימפרוביזציה ווירטואוזיות מחשבתית. להבדיל מציוריו הפיגורטיביים המצוירים בשמן על בד, את אלה מצייר יוהס באינספור צירופים שהוא רוקח: ספריי, שֳלֵק, דיו ושמן, צבע-מים גרפיט ופיגמנטים יוצרים התפוצצויות צבע על הבד או הנייר ומעניקים תחושת חדירה לנפשו של האמן.

פסליו, העשויים נייר דבק ועיתונים הם תוצר של השראה שהוא חווה מאנשים ברחוב ומספרי אנטומיה. כאשר יוהס מסתובב ברחוב הוא מלקט אפיונים מהדמויות שהוא פוגש: האף, הפה, הכתפיים והמבע. אז, הוא שואב את הפרופורציות, השלד והנפח מספרי אנטומיה ומצרף אותם לפסלי אדם. התוצאה מוקצנת, משל היו הדמויות קריקטורה או אבסורד. הוא מלביש אותם, מעצב להם סביבה וסצנה (אמבטיה, ארגז חול, חלון עם כל האביזרים הנלווים) ובכך מעניק להם חיות וריאליסטיות נוגעת ללב. הפסלים העשויים מכלום מעניקים תחושת עומק מלודית הנוגעת בקיצוניות.

ניתן לומר שבתערוכה זו מצליח יוהס להעביר את מבע החפצים בשריקה חדה, צעירה וחתרנית כמו בקט בחפציו.

נעילת התערוכה:30.06.10

ערב הפתיחה: