אמנון יוהס — העדר

חמישי, 04.06.15 | שעה 20:00

 
 אמנון יוהס — העדר

 אודות התערוכה 

בתערוכת ציורי נוף מנסח אמנון יוהס ברהיטות את תחושת החידלון.
שאלת “החיים והמוות” חוזרת ונשנית אצל יוהס. בסדרת העבודות הנוכחית הוא בוחן את הנושא במרחב, פרק המשך לתערוכתו הקודמת ב”צדיק”, שבה הציג סדרת טבע דומם של חפצים שפג תוקפם על מנת להעניק להם חיי נצח באמנות.

נופים של חבלי ארץ, ערים, שדות, וגם בתים, חדרים וחדרי מדרגות מעצימים ביוהס את תחושת הייאוש הקיומי. לנוכח הנופים מבטו אינו לוכד את התמונה כהווייתה אלא מציף את הכרתו התוהה. על כן בבואו לצייר את הנוף, חבלי הארץ מתערפלים, הערים ננטשות, השדות מתקדרים, האדמה מתכסה בתכריכי שלג, הבתים נעזבים והחדרים מחשיכים. דמות ניצבת בפאתי הפריים, כמו רוח רפאים המתבוננת במתרחש. הנוף ויוצרו העד הופכים לנעדרים בצבעי שמן על גבי מצע עץ. באמצעות הציור מצליח יוהס לנסח באופן מדויק וכואב את העצב האנושי בפני אבסורד הקיום הנעלם.

יוהס מדייק בציור רחובות חיפה, ברכת ממילא בירושלים ושדות שפלת החוף, אבל נוטל לעצמו את החירות להפכם לכל-מקום על ידי הוספה והשמטה של פרטים מזהים. הרעפים הפרומים, פסי הרכבת הנקטעים באחת, חוטי החשמל המשתלשלים, העמודים השבורים, השמים הדרמטיים, העצים הכרותים והמים העכורים כל אלה מעניקים תנועה, אור ועומק שלא קיימים במציאות, אבל מאפשרים ליוהס לצלוף את עמדתו, לצייר את המציאות ולהמציא אותה מחדש כסמל. כפי שמציע פרנץ קפקא: “האמנות, כמו התפילה, היא יד מושטת באפלה החפצה לגלות את החסד, כדי להפוך ליד מעניקה.”

 אוצרת 
חנה קומן

נעילת התערוכה: 04.07.15

Amnon Yuhas — ‏‏Absence

Thursday​ 04.06.15 | at 20:00

 About the exhibition 

In an exhibition of scenery paintings Amnon Yuhas eloquently phrases the sentiment of cessation. Yuhas repeats and reiterates the “Life and Death” enigma. In the current series of works he examines the topic in its space, a sequel to his previous “Zadik” show where he exhibited a series of still life images of expired objects in order to bestow artistic eternal life on them.

Scenery of landscapes, cities, fields as-well-as houses, rooms and stairways intensify in Yuhas the feeling of existential despair. Vis-à-vis the scenery, his gaze does not grasp the image truthfully but rather floods his pondering conscience. Therefore, as he draws the scenery, the landscape mists, the cities are deserted, the fields become grim, the land is covered with snowy shrouds, the houses are abandoned and the rooms darkened. An image stands at the frame’s fringe, like a ghost observing events. The scenery and its witnessing creator metamorphose into absence in oil over a wooden platform.

Through painting Yuhas manages to accurately and painfully articulate the human grief facing the absurdity of the vanishing existence.
Yuhas precisely draws Haifa’s streets, Jerusalem’s Mamilla pool, and the fields along the Mediterranean lowlands but reserves himself the freedom to convert them to anyplace by adding and omitting identifying details. The unraveled roof tiles, the broken pillars, the dramatic skies, the felled trees and the murky waters add movement, light and depth nonexistent in reality, but enable Yuhas to pounce his stance. Drawing reality and reinventing it as a symbol as Franz Kafka proposes: “Art, like prayer, is a hand stretched out into the dark, seeking to catch something from grace, in order to transform itself into a giving hand.”

 Curated by 
Hana Coman

Closing:​ 04.07.15