דבי אשרת — הכוס של האמא שלך

חמישי, 28.12.17 | שעה 20:00

 
דבי אשרת — הכוס של האמא שלך

 אודות 

בתערוכה זו מציגה דבי אשרת עבודות המורכבות ממארג של שקיות תה משומשות, שנתפר במעשה טלאים המהווה מצע סמי-אורגני לעבודות שנתפרות או מצוירות על גביו. במקביל, הן גם כמו מארג של טלאים המורכב מזיכרונות, נושאים ודימויים שונים. עבודותיה משלבות עיסוק אוטוביוגרפי כבת לניצולי שואה, לצד עיסוק חברתי בשאלות מגדריות ופמיניסטיות. מעשה הפירוק והחיבור מחדש הוא פעולה עקרונית שנמצאת בבסיס עבודתה.

יצירתה בתערוכה נחלקת לשלושה גופי עבודה עיקריים שיש ביניהם נקודות חיבור והשקה. הגוף הראשון, המהווה את תחילת העבודה, נוצר בעקבות המספר המקועקע על ידה של אמה ניצולת השואה של דבי. המראה של הזרוע המזדקנת השפיע על הרצון שלה לייצר מצע שיש בו מרקם וצבעוניות דומים לעור הגוף. על גבי מצע זה נרקמו וצוירו עבודות שעסקו במספר שמתפרק לאיטו על ידה של האם. המספר, שהופך לשחקן עצמאי ומרכזי בעבודות, מקיים יחסים שונים עם המצע שעליו הוא קיים: נטמע בתוכו, מתפרק, משתלט ועוד. זהו דיבור שמתנגד להשתקה ארוכת שנים של עיסוק בתחום.

הגוף השני, שעל שמו התערוכה, נקרא “הכוס של האמא שלך”. במסגרת גוף זה, נעשו מקבצי עבודות שבוחנות סוגיות מגדריות מכיוונים שונים – בין אם באמצעות דימוי ישיר של איבר מין נשי ובין אם דרך צורות מעוגלות וספירליות שמתכתבות עם ארכיטיפים נשיים קדומים יותר. הכוס הוא דימוי שמדגיש את היותו פתח כשער חיים וכיוצר חיים. יש בו גם את המטען של “האישה הפראית”, שמחבר אותנו למקורות שלנו ובנוסף גם ליצר וליצירה. באמצעות ההתבוננות בכוס, מתקיים מבט פמיניסטי שמחבר את דבי לנשיות שלה, לאמא שלה ולנשים באשר הן. ההתבוננות בעולם “דרך הכוס” מבטא את אותה “אישה פראית” שאינה מפחדת לחשוף ולהיחשף, ללא בושה וללא מעצורים. בגוף עבודות זה קיים גם אלמנט של הומור שחור שבא כאמצעי פיתוי להעלאת נושאים מורכבים יותר מגדרית לתוך השיח.

גוף העבודה השלישי עוסק במוטיבים של צלליות. הצלליות נעות מדמויות מעט סכמתיות-מופשטות המקיימות ג’סטות שונות ועד צלליות ריאליסטיות יותר. כמו שכתב יונג, “במעמקי הצל טמון האוצר”. אם כן, מהו אותו צל? הצל מתפקד בתור סמל לכוחות של אלימות, רשע וברוטליות. במקרה של דבי יש השפעה רבה למקרה ההתעללות הנפשית שחוותה בתה במהלך השירות הצבאי שלה. דרך הצל מקיימת דבי תהליך של צעקה, כאב וקושי כנגד אובדן התום והטוב הטהור שבתוכנו כבני אדם. ומהו האוצר? האוצר הטמון במעמקים הוא כוחות הנפש הטמונים בכל אחד ואחת מאתנו כיצורים שורדים שמסוגלים לגבור על טראומות קשות. דבי מעבירה בעבודותיה את המסר לפיו אם נגע בצל ובקושי, נוכל להגיע אל האוצר ואל הריפוי שהוא מכיל בתוכו.
שלושת גופי העבודות מקיימים קשרי גומלין שונים ביניהם, וכן מתכתבים עם מלאכות נשיות קדומות כמו תפירה, אריגה ורקמה. במקביל מתקיים גם תהליך של פרימה וחיבור מחדש. דבי לוקחת את הטכניקות המסורתיות האלה, שיש בהן משפת הנשים הקדומה, והופכת אותן לעולם עכשווי, בועט וחי.

 אוצרת 

שרי גולן

 שיח גלריה 

שישי, 19.01.18 | שעה 11:00

נעילת התערוכה: 28.01.18

Debbie Oshrat — Your Mother’s Pussy

Thursday 28.12.17 | at 20:00

 About the Exhibition 

In her present exhibition Debbie Oshrat presents work constructed from an array of used tea bags, sewn in patchwork, forming a semi-organic platform for work sewn or painted over it. At the same time, they form a tapestry of patches assembled from memories, themes and various imageries. Her work combines autobiographical topics as the daughter of Holocaust survivors, alongside social preoccupation with gender and feminist issues. The act of deconstruction and reconstruction is a conceptual preoccupation at the core of her work.

The project consists of three main bodies of work that interface and interrelate. The first part, which constitutes the beginning of the work, was inspired by the number tattooed on Debbie’s mother’s arm – a Holocaust survivor. The image of the ageing arm influenced her urge to create a platform with skin-like color and texture. On top of this substrate Debbie embroidered and painted works dealing with the slowly disintegrating number on the mother’s arm. The number, becoming an independent and central actor in the works, upholds diverse relations with the substrate: it assimilates into, disintegrates, takes over it, etc. It is a narrative that objects to the long years of silenced preoccupation with the subject.

The second body, from which the exhibition’s title is derived, is called “Your Mother’s Cunt”. This body consists of work clusters examining gender controversies from multiple perspectives – whether through a direct image of female genitalia, or through rotund and spiral forms that correspond with primordial female architypes. The vagina is an image that accentuates its existence as a gate to life aperture as well as a life creator. It is also charged with the “Wild Woman” image which connects us to our sources, as well as to desire and creation. By examining the vagina, a feminist gaze materializes, attaching Debbie to her femininity, her mother, and women as a whole. Observing the world, “through the vagina” expresses that same “Wild Woman” not afraid to expose and be exposed. Shamelessly and uninhibited. This body of work also contains an element of black humor which entices the inclusion of more gender-complex issues into the discourse.

The third body of work focuses on silhouette motives. The silhouettes range from somewhat schematic-abstract figures performing various gestures to more realistic silhouettes. As Jung wrote, “In the depths of shadow the treasure is hidden”. What is that shadow, then? The shadow functions as a symbol of forces of violence, malice, and brutality. In Debbie’s case, mental abuse that her daughter experienced during her military service is deeply influential. Via the shadow Debbie performs a process of howling, pain and hardship, against the loss of innocence and pure goodness, inherent in us as human beings. And what is the treasure? The treasure concealed in the abyss is the spiritual powers concealed in each and every one of us as surviving creatures capable of overcoming harsh traumas. In her works Debbie conveys the message that if we touch the shadow and the hardship, we will access the treasure and the healing it conceals within.

The three bodies of work conduct different reciprocal relations, corresponding with ancient feminine crafts such as sewing, weaving and embroidery. At the same time a process of unraveling and restoration takes place. Debbie takes these traditional techniques, which contain women’s ancient language, and transforms them into the contemporary world, live and kicking.

 Curator 

Sari Golan

 Gallery talk 

Friday 19.01.18 | at 11:00

Closing: 28.01.18