דן בירנבוים — שִׁוִּיתִי

חמישי, 07.04.16 | שעה 20:00

 
דן בירנבוים — שִׁוִּיתִי

 אודות 

במרכז תערוכתו של דן בירנבוים, שישה ציורי נוף גדולי ממדים שהם ביטוי לזיכרון, להתרגשות, ליראה, למחשבה ולתשומת הלב שהוא מעניק לטבע מתוככי הסטודיו.

ברוש בשביל, הר טרשים, ואדי, הר, ישוב באופק, דיונה, עופות בנדידה, רגב אדמה ושמים, הם נושאים החוזרים בעבודתו של בירנבוים אלא שהפעם, בפורמט ענק, ניכר שהם הופכים למושא מרומם ונשגב. כיון שאינו יוצא אל הטבע על מנת לצייר, רוחב היריעה מאפשר לבירנבוים לעבוד לאט, לבדוק את גבולות זכרונו, לנהל דיאלוג ארוך ומורכב עם הציור המתהווה, להעמיק במחשבות ולדמיין. ההתרחשות הפנימית, ההיפעמות, דומה לפולחן דתי מדיטטיבי ומכאן שמה של התערוכה*.

הנוף הישראלי המוכר פוגש בפלטת הצבעים של בירנבוים ויוצר הזרה שובת לב. הצהוב, התכלת והחום, האור הדחוס, הפריים השרוף והבוהק הארצישראלי הופכים לכתום וכחול עמוקים – לצבעים מומצאים. הצבע המסוגנן, העז והייחודי, הוא ביטוי להשקפתו של בירנבוים על ציור הנוף כמבע חוויתי, אישי ורוחני ולא כהעתקת מציאות ספציפית. על פי שאול טשרניחובסקי “האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו”. בציוריו של בירנבוים לעומת זאת, האדם מעצב את הנוף בתבנית נפשו.

שתי עבודות יוצאות הדופן בתערוכה ממחישות למתבונן את התחושה. באחת, דמות נער מול עץ יחיד בשחור לבן, ובשנייה, דמות מבוגר נטמע בתוך יער צבעוני. הסיטואציות המומצאות מתארות את היחס בין הדמויות לנוף כסוד קיומי, מפויס, מהורהר, סימביוטי, כמעט מאגי. כמו בירנבוים והנוף.

* “שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד” (תהילים ט”ז, ח)

 אוצרת 

חנה קומן

נעילת התערוכה: 07.05.16

Dan Birenboim — I Have Set

Thursday 07.04.16 | at 20:00

 About the Exhibition 

Six vast scenery paintings constitute the center of Dan Birenboim’s exhibition, representing memory, excitement, thought and the attention he gives nature from within his studio.

A cypress in a path, a bald mountain, a wadi, mountain, village on the horizon, dune, migrating birds, a lump of earth and sky, are motives reiterated in Birenboim’s work. Now, in this huge format, they visibly become a sublime, exalted theme. Since he does not go into nature to paint, the breadth of his canvas enables Birnboim to work slowly, test the limits of his memory, conduct a long elaborate dialogue with the emerging painting, be submerged in thought and imagine. The internal tumult, the exaltation, resembles a meditative religious rite, hence the exhibition’s name*.

The familiar Israeli landscape encounters Birenboim’s palette creating a captivating estrangement. The yellow, the pale blue and brown, the dense light, the scorched frame and the Eretzisraeli glare, become deep orange and blue – imaginary colors.

The stylized color, fierce and unique is a reflection of Birenboim’s perception of scenery painting as a personal, spiritual experience, rather than the replication of a specific reality. By Shaul Tchernichovsky’s poem, “Man is but the imprint of his native landscape”. Conversely, in Birenboim’s paintings the artist designs the landscape in the imprint of his own soul.

The two outstanding works in the exhibition convey this sensation to the observer. In one, a black and white image of a youth facing a desolate tree, in the other an adult is submerged into a colorful forest. The imaginary compositions reflect the rapport between the figures and the landscape as an existential enigma, placated, contemplative, symbiotic, quasi-bewitched. Like Birenboim and the landscape.

* “I have placed God before me constantly”, Psalms 16:8

 Curator 

Hana Coman

Closing: 07.05.16