שחר סיון, כמות חלקית — שני דיוקנאות ומדבר

חמישי, 29.10.09 | שעה 20:00

כמות חלקית

מצפה רמון

דיוקן עצמי

ללא כותרת

ללא כותרת

שחר סיון, אמן, כמעט בן שלושים ושלש וכמעט אוטודידקט. ה”כמעט” מתנקז לתוך
אמנותו המגוונת, הנעה בין רישום עדין לחריטה וצריבה בעץ, בין פסטל לגריז, בין רך
לקשה. סיון הוא ילד טבע הדג בזוויתן, נער עירוני בחיפה, מתבגר ליד בצלאל, מחפש
דרך בלונדון ובתל אביב ואמן פעיל ומורה בחיפה.

סיון לא משתייך לקליקה בית ספרית, הוא קול יחיד באמנות הישראלית. הרגע בו בחר
להיות אמן הוא הרגע שבחר גם את מוריו. לאחר שלא התקבל לבצלאל בראשונה, פנה
אל סבינה מנדל כדי לקבל מושג, לרשום באובססיביות ולקבע את רצונו להיות אמן.
שנה לאחר מכן הוא מתקבל לבצלאל וגם שם הוא בוחר שני מורים המשפיעים עליו. צבי
טלקובסקי מאפשר לו להישמע להתנהגויות האמן שבו ודדי בן שאול מלמד אותו את
ההתייחסות החושנית לצבע ולמרקמיו. אחרי שנתיים הוא עוזב את בצלאל ובוחר ללמוד
אצל ישראל הירשברג סבלנות ומשמעת. כעבור זמן הוא עוזב גם את ירושלים. בהמשך
החיפוש אחר הדרך והביטוי העצמי, הוא נפגש עם לוסיאן פרויד בלונדון ומתדיין עם
“אלוהים עצמו” על רישום ותרגול. ב־ 1,800 הפאונד שהוא מקבל מפרויד על מנת
שירשום אותו על הכורסא האדומה המפורסמת, הוא חוזר לתל־אביב, שוכר את הסדנא
שסיגלית לנדאו בדיוק עזבה, קונה בדים, מכחולים וכן ציור ומתחיל במלאכתו. הבדידות
מחזירה אותו לחיפה.

הוא נפגש עם אקסל בטבריה ונחשף לפיום — שיטת הפורטרט המצרי על סרקופגים.
בחיפה הוא מוצא את הסטודיו רחב הידיים הנושק לנמל שם הוא מצייר ומלמד. סיון
לא מסתפק בכך ומיד מייסד, יחד עם יותם קופרברג, את ה”בלוק” — תנועה אמנותית
הפועלת בחיפה. לאחרונה אף פתח גלריה בשם “האגף” המנקזת את כל השכנים
האמנים מהנמל.
הצבע, הרישום, החריטה והטיפול בעץ — סך כל האימון, הלימוד והאובססיה לציור —
מתנקזים אצל שחר סיון לתערוכה “כמות חלקית — שני דיוקנאות ומדבר”.

נעילת התערוכה: 29.11.09

כמות חלקית — שני דיוקנאות ומדבר, ערב הפתיחה: